אירוע לב בעבודה, כמו התקף לב או אוטם שריר הלב, לא מוכר אוטומטית כתאונת עבודה. לפי הנחיות הביטוח הלאומי לרופאיו, שמבוססות על פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, צריך להוכיח שהיה בעבודה אירוע חריג שקדם לאוטם ואירע סמוך אליו: מאמץ מיוחד, או אירוע שגרם לדחק נפשי בלתי רגיל. מתח או עומס ממושכים בעבודה, גם אם הם קשים, לא נחשבים אירוע כזה. ובנוסף, רופא צריך לקבוע שהאירוע הוא שגרם לאוטם באותו עיתוי (סעיף 79 ו-83 לחוק הביטוח הלאומי).
המידע כללי. הוא מבוסס על החוק ועל תדריך לרופא נפגעי עבודה של הביטוח הלאומי מינואר 2010, שהוא מסמך פנימי ישן, ולכן ייתכנו עדכונים בפסיקה. על תאונת עבודה רגילה כתבנו בדף “תאונת עבודה”.
למה לא כל אירוע לב בעבודה הוא תאונת עבודה?
החוק מגדיר תאונת עבודה כ“תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו” (סעיף 79). לפי הביטוח הלאומי, תאונה היא אירוע פתאומי, שאפשר להצביע עליו בזמן ובמקום. אוטם בשריר הלב מתפתח, מבחינה רפואית, על רקע טרשת עורקים שנבנית שנים, ולא בגלל העבודה דווקא. ולכן הפסיקה לא בודקת אם העבודה גרמה לטרשת, אלא אם אירוע מסוים בעבודה גרם לכך שהאוטם הופיע דווקא בזמן שבו הופיע.
סעיף 83 מוסיף סייג לתאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, כמו אוטם: היא לא תוכר “אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים”.
מה נחשב אירוע חריג בעבודה?
התדריך מציג את מבחן “המאמץ המיוחד”: אוטם ייחשב פגיעה בעבודה אם הוכח שבסמוך להופעתו היה בעבודה מאמץ חריג ומיוחד, או אירוע שגרם לדחק נפשי בלתי רגיל. מהפסיקה מצוטטים ביטויים שמתארים אותם:
- דחק נפשי: “אירוע נפשי חריג ומסעיר שאירע בעבודה”, “טראומה נפשית קשה”, “תקרית שעלולה הייתה לחולל סערת נפש”.
- מאמץ מיוחד: “עבודה קשה ומאומצת ביותר”, “עבודה קשה ומאומצת שמעולם לא עשה כן”.
גם זה כתוב שם: אין די בהוכחה שהעובד התרגז או כעס, צריך שההתרגזות באה כתוצאה מאירוע חריג ומסעיר. ואין די בעבודה שכרוכה במאמץ, צריך שהיא תהיה קשה ומאומצת ביותר ביחס לגילו ולמצבו הבריאותי, ושהוא אינו מורגל בה בדרך כלל. את האירוע משווים לעבודה הרגילה של העובד ולא לחיי היומיום: מי שעבודתו כרוכה בדרך כלל ברוגז או במאמץ, ובאותו יום לא קרה משהו חריג מעבר לרגיל, לא יוכר, גם אם האוטם אירע סמוך לכך.
מתח של חודשים או שבועות: האם זה נחשב?
לא, לפי התדריך. בית הדין ממשיך להחזיק בהלכה שמאמץ מיוחד או דחק נפשי שנמשכים זמן ארוך אינם יכולים להיחשב אירוע תאונתי, כי חסר בהם הפתאומיות החד-פעמית שאפשר לאתר בזמן ובמקום. מאמץ או מתח שנמשכים תקופה, “ואפילו כמה ימים”, לא יוכרו כאירוע, גם אם מבחינה רפואית קיים קשר בינם לבין האוטם. ההלכה של המיקרוטראומה, שהסברנו בדף “מיקרוטראומה”, אינה מיושמת על אוטם שריר הלב.
דוגמה מהפסיקה שהתדריך מביא: בפרשת פרץ מקסים (עב״ל 248/98, 13.7.2000) נדחה ערעור של מנהל משק בית שטען לוויכוח קשה עם הממונה חמישה ימים לפני האוטם. בית הדין מצא שהאירוע לא הוזכר במסמכי בית החולים, בטופס התביעה ובהודעה לחוקר, ושהעובד היה נתון במתח ובמאמץ ממושכים. כלומר אירוע חריג, אם קרה, כדאי שיתועד כבר מההתחלה.
כמה זמן יכול לעבור בין האירוע לבין האוטם?
התדריך מציין שהעיתוי חשוב: הקשר הסיבתי מתחזק אם האוטם התפתח בו בזמן עם האירוע או בסמוך לו. בפסיקה לא הוגדר פרק הזמן ל“סמוך”, ולפי התדריך מקובלת הדעה שמדובר ביום עד יומיים, ובלבד שהסימנים המקדימים התחילו מיד אחרי האירוע ונמשכו עד האוטם.
נניח, להמחשה, שבבוקר יום ראשון התרחש בעבודה אירוע חריג, ושבלילה, באותו יום, הופיעו כאבים בחזה והאוטם אובחן ביום שני. זה בטווח שהתדריך מתאר. בפרשת מקסים ציין בית הדין האזורי חלוף של חמישה ימים כנתון ששולל קשר סיבתי, והבית הדין הארצי דחה את הערעור בעיקר מנימוקיו. אלה לא כללים שכתובים בחוק, ובית הדין בוחן כל מקרה.
ויש מצב ההפוך: אם הסימנים לאוטם הופיעו לפני האירוע, ויועץ רפואי יקבע שהאוטם כבר היה בלתי נמנע, הקשר יישלל. אבל התדריך מציין גם את הלכת “האוטם המאיים”: מי שחש ברע, המשיך לעבוד ולקה באוטם, ייתכן שהעבודה תרמה להופעתו, אם יועץ רפואי יקבע שאלמלא אותו אירוע בעבודה האוטם לא היה מופיע.
יש לי יתר לחץ דם, סוכרת או עישון. האם זה סוגר את הדלת?
לא. לפי התדריך, בית הדין אינו רואה בגורמי סיכון מניעה עקרונית להכרה, “שכן בביטוח נפגעי עבודה מקבלים את המבוטח כמות שהוא”. המבחן הוא אם אירע בעבודה אירוע שגרם להופעת האוטם, ואם השפעת העבודה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים רפואיים אחרים. בפרשת אלי רז (עב״ל 210/97), בעניין דימום במוח, קבע הרופא שהעבודה השפיעה כ-25% בין שאר הגורמים, ובית הדין הכריע שההשפעה לא הייתה פחותה בהרבה מהשפעת האחרים, כי “אלמלא הסטרס” הדימום לא היה מתרחש באותו עיתוי.
המבחן הזה חל, לפי התדריך, לא רק על אוטם אלא גם על אירוע מוחי ועל מחלות לב אחרות, כמו אנגינה פקטוריס, איסכמיה ופגיעה בכלי דם כליליים שהובילה לניתוח מעקפים.
מי מחליט אם אירוע הלב בעבודה נבע מאירוע חריג?
פקיד התביעות בביטוח הלאומי, על סמך העובדות שנאספו, ולא הרופא. התדריך מביא חוות דעת של מומחה רפואי, שהדגיש שאין זה בתחום מקצועו לקבוע אם התרחש אירוע חריג. הפקיד מסכם את האירוע, מצטט את המילים והמשפטים מהמסמכים הרפואיים שמעידים על “סערת נפש”, “דחק נפשי חריג” או “מאמץ חריג”, ורק אז התיק עובר לרופא לבחינת הקשר הסיבתי. בפסק הדין בעניין מקסים כתוב שבית הדין מייחס משקל רב להתבטאויות של תובע בסמוך לאחר האירוע, ומעדיף אותן על פני התבטאויות מאוחרות.
מה כדאי לתעד כבר ביום הראשון?
- מתי בדיוק אירע האירוע בעבודה, מה קרה, מי היה נוכח.
- מתי הופיעו הכאבים הראשונים, ומתי פניתם לטיפול. אם פניתם למיון, לספר לרופא ולבקש שיירשם בסיכום מה קרה בעבודה.
- את עבודתכם הרגילה: מה אתם עושים בדרך כלל, כדי שאפשר יהיה להראות במה האירוע חריג.
- עדים בעבודה, הודעות או מיילים מאותו יום.
- מסמכים רפואיים: סיכום מיון או אשפוז, תיק קופת החולים, תעודות על גורמי הסיכון.
איך מגישים תביעה, ובתוך כמה זמן?
התביעה לדמי פגיעה מוגשת לסניף הביטוח הלאומי הקרוב למקום המגורים, בתוך 12 חודשים מיום הפגיעה, יחד עם תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה או דוח מיון. לפני כן צריך לקבל מהמעסיק טופס ב.ל. 250. מי שנשאר עם נכות יכול לתבוע אחר כך גם גמלת נכות מעבודה, והסברנו על הוועדה הרפואית בדף “ועדה רפואית”.
קרה לכם או לבן משפחה אירוע לב ואתם חושבים שהוא קשור לעבודה, או שתביעה נדחתה? שיחת ייעוץ ראשונית ללא התחייבות: אפשר להתקשר ל-054-9898857, ונעבור יחד על מה שקרה ועל המסמכים.