תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט״ז-1956, מאפשרת לוועדה הרפואית לקבוע דרגת נכות יציבה גבוהה מזו שבמבחנים, בתוספת של עד מחצית מהדרגה שנקבעה, בשים לב למקצועו ולגילו של הנפגע (תקנה 15(א)). אם הדרגה שבמבחנים נמוכה מ-20%, התוצאה לא תעלה על 19%. בכל מקרה אחר היא לא תעלה על 100%. הוועדה מתחשבת במקצוע כשלדעתה הנפגע אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו, והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו (תקנה 15(ב)). הדף מסביר את התקנה, עם דוגמאות מחושבות. המידע כללי, ומבוסס על נוסח התקנות ועל החוק.
מה זה תקנה 15, ולמי היא רלוונטית?
המבחנים שבתוספת לתקנות קובעים אחוז נכות לכל פגימה, בלי קשר למי שנפגע. לפי תקנה 11(א) האחוז נקבע לפי הפגימה, ולכן, למשל, אותה פגימה ביד מקבלת אותו אחוז אצל נגר, אצל מורה ואצל נהג. תקנה 15 נועדה לתת מענה כשהפגימה פוגעת בעבודה של האדם הזה יותר ממה שהאחוז מבטא. היא חלה על נפגעי עבודה בלבד, כלומר על נכות מעבודה, ואינה חלה על נכות כללית, שלה מנגנון אחר, כפי שמפורט בדף “נכות כללית”.
שימו לב לנוסח. תקנה 15(א) אומרת שהוועדה “רשאית”, ולכן זו סמכות ולא זכות אוטומטית. תקנה 15(ב) קובעת שהוועדה “תתחשב” במקצוע, אבל רק כששני התנאים שבה מתקיימים, לפי דעתה. כלומר, צריך להביא לוועדה את הנתונים שמוכיחים אותם.
בכמה אפשר להגדיל, ומה גבול ה-19%?
ההגדלה היא עד מחצית מהדרגה שבמבחנים. דוגמאות מחושבות, בהנחה שהוועדה השתמשה בסמכות במלואה:
- דרגה של 10%: עד 15%.
- דרגה של 14%: חצי מ-14 הוא 7, ובסך הכול 21%, אבל כיוון שהדרגה שבמבחנים נמוכה מ-20%, התקרה היא 19%.
- דרגה של 20%: עד 30%.
- דרגה של 40%: עד 60%.
- דרגה של 70%: חצי הוא 35, ובסך הכול 105%, אבל התקרה היא 100%.
הנקודה החשובה היא ה-19%. מי שהדרגה שלו שבמבחנים נמוכה מ-20% לא יגיע באמצעות תקנה 15(א) לדרגה שמזכה בקצבה, כי התקרה היא 19%. הוא נשאר בדרגה שמזכה במענק. מה ההבדל בכסף? נניח שהקצבה המלאה, ב-100%, היא 12,000 ש״ח. מענק של 10% הוא 43 כפול 1,200 ש״ח, כלומר 51,600 ש״ח. אם הוועדה העלתה ל-15%, המענק הוא 43 כפול 1,800, כלומר 77,400 ש״ח, ובסך הכול 25,800 ש״ח יותר. ובדרגה של 20% ומעלה, שבה משלמים קצבה חודשית, העלייה מ-20% ל-30% מגדילה את הקצבה מ-2,400 ל-3,600 ש״ח בחודש. הנוסחאות של מענק וקצבה מוסברות בדף “נכות מעבודה”.
יש עוד שני כללים שחשוב להכיר. הראשון: הוועדה קובעת דרגה לפי תקנה 15 רק לגבי הפגימות שנובעות מהפגיעה בעבודה, אחרי שנוכו פגימות שאינן קשורות אליה (תקנה 15(ד)). השני: אם הוועדה מבקשת להפחית דרגה לפי תקנה 15, או להגדיל דרגה של 20% ומעלה לפי אותה תקנה, היא מתייעצת קודם עם “הרשות” (תקנה 16א). הרשות היא ועדה של פקיד שיקום, רופא מוסמך ועובד של המוסד (תקנה 18א(א)).
מה צריך להוכיח כדי שהוועדה תתחשב במקצוע?
לפי תקנה 15(ב), שני דברים: שהנפגע אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו, ושהנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו. התקנה אינה מגדירה “ירידה ניכרת” באחוזים. ה-50% שמופיעים בתקנות נקבעו לעניין אחר, צירוף דרגות נכות מכמה פגיעות (תקנה 12), ולא לעניין תקנה 15.
מה כדאי להכין, כדי שהוועדה תראה את התמונה:
- תיאור המקצוע והתפקיד, מה העבודה דורשת בפועל, ואילו תנועות או מאמצים הפגימה מונעת.
- מסמכים על ההכנסה לפני הפגיעה ואחריה: תלושי שכר, דוחות שנתיים, או נתוני הכנסה של עצמאי.
- אישור מהמעסיק, אם פוטרתם או שהתפקיד לא התאים עוד, ומסמכים על ניסיון חזרה לעבודה, אם היה.
- המגבלות הרפואיות המפורטות במסמכים הרפואיים, ולא רק האבחנה.
- את ההחלטה הקודמת של הוועדה. לפי תקנה 24(ב), היא בכתב וכוללת ממצאים ונימוקים.
וכדאי להעלות את הנושא במפורש בפני הוועדה, ולא להניח שהיא תבדוק אותו מעצמה. על ההכנה לוועדה עצמה כתבנו בדף “ועדה רפואית”.
מה קורה כשחלפו שנים, ואפשר לבקש שוב?
כן, בתנאים. לפי תקנה 17(א), כשחלפו 12 חודשים ולא יותר מ-60 חודשים מאז שוועדה קבעה לנפגע דרגת נכות יציבה בשיעור 20% או יותר, הנפגע רשאי לתבוע מהרשות לקבוע אם הנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו. הרשות תקבע את הדרגה בשיעורים ובתנאים של תקנה 15(א). אם הדרגה האחרונה כבר כללה קביעה לפי תקנה 15, הנפגע או המוסד רשאים לתבוע שהרשות תבדוק אם חל שינוי בהשפעת הנכות על ההכנסה, ואז הדרגה יכולה לעלות וגם לרדת.
תקנה 17(ב) קובעת שהרשות תדון בתביעה נוספת כזו רק אם חלפו 12 חודשים, ולא יותר מ-60 חודשים, מיום שנקבעה הדרגה האחרונה. כלומר יש חלון, והוא נפתח אחרי שנה ונסגר אחרי חמש שנים. כדאי לרשום ביומן את תאריך ההחלטה האחרונה.
תקנה 15 לא עומדת לבדה. כשהנכות מנעה מהנפגע כל סיכוי לעבודה והדרגה לפי התקנות היא 65% לפחות, תקנה 16 מאפשרת לוועדה לקבוע דרגה של 100%. ובדרגה מצטברת מכמה פגיעות, תקנה 12ב(ה) מאפשרת להחיל גם את תקנה 15. אם נפגעתם בכמה תאונות, הפרטים בדף “נכות מעבודה”.
מה קורה אחרי ההחלטה?
אם הוועדה לא החילה את תקנה 15, או החילה אותה בשיעור שנראה נמוך, אפשר לערער על ההחלטה בפני הוועדה הרפואית לעררים (בתקנות היא נקראת ועדה רפואית לערעורים), בתוך 30 יום מהתאריך שבו נמסרה ההחלטה (תקנה 27(א)). הוועדה לערעורים מורכבת משלושה רופאים, והיא רשאית לאשר את ההחלטה, לבטלה או לשנותה, גם בלי שנתבקשה לעשות זאת (תקנה 30(א)). כלומר, ערעור עלול גם להוריד, ולכן כדאי לשקול אותו לפני שמגישים. ובסעיף 124 לחוק נקבע שקביעת דרגת הנכות היא תנאי מוקדם לכל תובענה בבית הדין לעבודה, והקביעה מחייבת אותו. המשמעות היא שאת הטענות על המקצוע וההכנסה כדאי להעלות כבר בוועדה, ולא לשמור אותן להמשך.
טעויות נפוצות
- לצפות לעלייה מעל 19% כשהדרגה שבמבחנים נמוכה מ-20%. התקרה בתקנה 15(א) ברורה, ומי שנמצא שם נשאר בדרגה שמזכה במענק.
- לחשוב ש“ירידה ניכרת” פירושה ירידה של 50%. השיעור הזה נקבע לצירוף נכויות (תקנה 12), ובתקנה 15 אין שיעור.
- לבקש הגדלה בגלל פגימות שאינן קשורות לפגיעה בעבודה. תקנה 15(ד) קובעת שהדרגה נקבעת רק לגבי פגימות שנובעות מהפגיעה, אחרי שנוכו אחרות.
- לא לצרף מסמכי הכנסה, ולהסתפק בטענה שהעבודה נפגעה. שני התנאים שבתקנה 15(ב) הם עובדתיים, והוועדה צריכה לראות אותם.
- לפספס את החלון של 12 עד 60 חודשים בתקנה 17, אחרי שנקבעה דרגה יציבה של 20% ומעלה.
נפגעתם בעבודה, הדרגה שנקבעה לכם לא משקפת את מה שקרה למקצוע ולהכנסה, ואתם לא בטוחים אם תקנה 15 רלוונטית? שיחת ייעוץ ראשונית ללא התחייבות: אפשר להתקשר ל-054-9898857, ונבדוק יחד את ההחלטה, את המסמכים ואת המועדים.