מיקרוטראומה היא פגיעה שנגרמה מהרבה פגיעות זעירות, בעקבות אותן תנועות שחזרו בעבודה שוב ושוב, עד שהצטברו לנזק של ממש. החוק לא מזכיר אותה: סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר “פגיעה בעבודה” כתאונת עבודה או מחלת מקצוע, ותאונת עבודה היא “תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו”. המיקרוטראומה היא הרחבה של המושג הזה בפסיקה. לפי חוזר של הביטוח הלאומי, כדי שתוכר צריך להוכיח תשתית עובדתית של תנועות חוזרות, ורופא צריך לקבוע שהעבודה היא הסיבה, בסבירות של יותר מ-50%, ושהיא השפיעה על הליקוי השפעה משמעותית.
המידע כללי, ומבוסס על החוק ועל חוזר נפגעי עבודה 67/2015 של הביטוח הלאומי. החוזר הוא הנחיה פנימית של המוסד לעובדיו מיולי 2015, ולכן כדאי לבדוק אם חל שינוי. על תאונת עבודה רגילה כתבנו בדף נפרד: “תאונת עבודה”.
מהי מיקרוטראומה, ולמה היא לא כתובה בחוק?
החוזר מסביר ש“תאונה” היא אירוע פתאומי, בלתי מכוון, שאפשר לאתר אותו בזמן ובמקום ושגרם לנזק. ליקוי שהתפתח לאט, בלי אירוע כזה, לא נכנס להגדרה. לצד זה יש רשימה סגורה של מחלות מקצוע בתקנות, אבל מבוטחים שלקו בליקוי שהעבודה גרמה לו, ושאינו ברשימה, נשארו בלי הגנה.
בתי הדין הכירו בהרחבה: נזק שנגרם מהרבה פגיעות זעירות חוזרות נחשב אף הוא תאונה. החוזר מכנה אותה “יציר הפסיקה”, שיד המחוקק לא הייתה בו, ומתאר אותה בדימוי של טיפות מים שמטפטפות על סלע עד שנוצר בו נקב. זרם מים שוטף, כלומר תהליך מחלה רצוף שאין בו פגיעות נפרדות, אינו מיקרוטראומה.
מה בודקים קודם: מחלת מקצוע או מיקרוטראומה?
לפי החוזר, בודקים קודם אם הליקוי מופיע ברשימת מחלות המקצוע (סעיף 85 לחוק והתקנות שמכוחו). רק אם לא, בוחנים את המיקרוטראומה, שהחוזר מכנה “המפלט האחרון”. למשל, נזק בידיים מעבודה עם כלים רוטטים נבדק קודם כמחלת מקצוע לפי פריט 14 בחלק ב׳ של הרשימה.
מה צריך להוכיח כדי שתנועות חוזרות ייחשבו מיקרוטראומה?
החוזר מנסח שלושה כללים שנקבעו בפסיקה:
- תשתית עובדתית של תנועות חוזרות ונשנות. ככל שהן רבות יותר, יש סיכוי טוב יותר שמדובר במיקרוטראומה.
- עדות רפואית. בלי חוות דעת של רופא אי אפשר לקבוע שמדובר במיקרוטראומה.
- קשר סיבתי בין הפגיעות הזעירות המצטברות לבין העבודה.
בתוך הכלל הראשון יש כמה פרטים שהפקיד בוחן. התנועות צריכות להיות זהות או דומות, ואין צורך בזהות מוחלטת. הן צריכות להיות רצף, ולא תנועות שונות ומגוונות שמפוזרות לאורך היום. הן צריכות לפעול על מקום מוגדר בגוף, ולא די שהעבודה הייתה קשה. התדירות לא חייבת להיות קבועה, והפעולות לא חייבות להיעשות ברציפות, אבל הן צריכות לחזור בתכיפות ובמשך זמן מספיק. הפסיקה לא קבעה זמן מינימלי, וכל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.
מה הפקיד שבודק את התביעה שואל, ומה כדאי להכין?
החוזר מורה לפקיד התביעות לקבל תיאור מפורט גם מהעובד וגם מהמעסיק. השאלות הן, בין היתר: מה סדר היום מתחילתו ועד סופו, אילו פעולות מבצעים בכל תחנה, אילו תנועות, כמה פעמים ביום, כמה זמן כל פעולה, באיזו יד, באילו כלים, באיזו תנוחה, ומה משקל החפצים שמרימים. לכן כדאי להגיע מוכנים:
- רשימה של כל הפעולות ביום עבודה רגיל, עם שעות וזמן משוער לכל פעולה.
- כמה פעמים ביום חוזרת הפעולה שלדעתכם גרמה לכאב, ובאיזה איבר היא פועלת.
- שמות הכלים והמכונות, משקל החפצים, והתנוחה (ידיים ישרות, מעל הכתף, כפיפה).
- מקומות העבודה הקודמים באותו תפקיד, ותקופת העבודה בכל אחד.
- צילום או סרטון קצר של הפעולה. החוזר עצמו מציין שחשוב לצלם ואף להסריט את אופן הביצוע.
- מסמכים רפואיים: סיכומי ביקור, בדיקות הדמיה והאבחנה.
אילו עבודות הוכרו בפסיקה, ואילו לא?
החוזר מביא דוגמאות מפסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה. הוכרה תשתית עובדתית, למשל, אצל נהגים שנהגו שנים רבות, שעות רבות ביום, בכבישים משובשים (פרשת אשר יניב, עב״ל 313/97), ואצל דוור שהרים והוריד תיק כבד פעמים רבות ביום במשך 22 שנים (פרשת אמנון כובש, עב״ל 90/06). בטבחית שמקלפת וחותכת ירקות פעמיים ביום, שעה וחצי עד שעתיים בכל פעם ברצף, מצא החוזר תשתית למיקרוטראומה, לעומת טבח שעושה פעולות מגוונות בלי רצף.
בצד השני, החוזר מציין עבודה סטטית, כלומר בלי תזוזה, שאינה נחשבת פעולה חוזרת, וגם עבודות שפעולותיהן בדרך כלל מגוונות: מטפלים ועובדי בתי אבות, רתכים ומסגרים, מחסנאים, מורים לחינוך גופני ועגורנאים. עם זאת, בפסיקה נקבע שעמידה והליכה ממושכת שאינה סטטית יכולה להוות תשתית. והחוזר מזכיר שגם בעבודה מגוונת אפשר לנסות לבודד פעולה אחת חוזרת: למשל, מוסכניק שבמהלך עבודתו מבצע 30 עד 40 מתיחות רכב בכל פעם. החוזר מדגיש שאין לדחות תביעות על הסף, וכל מקרה נבחן לגופו.
הרופא קובע: הקשר הסיבתי, ושיעור ההשפעה של העבודה
אחרי שנקבעה תשתית עובדתית, התיק עובר לרופא. לפי הנחיית בית הדין בפרשת סיטרוק, שהחוזר מצטט, הרופא קובע קודם אם יש קשר סיבתי בין תנאי העבודה לליקוי בסבירות של יותר מ-50%. אם כן, הוא בוחן עד כמה העבודה השפיעה לעומת גורמים אישיים, כמו עישון, השמנת יתר או שינויים ניווניים. החוזר מציין ש“השפעה משמעותית” לפי הפסיקה היא 20% ומעלה.
החוזר מביא דוגמה: קלדנית בבית משפט עם תסמונת התעלה הקרפלית בשתי ידיה. הרופא קבע קשר סיבתי בסבירות של יותר מ-50%, אבל קבע שיתר לחץ הדם והלידות הרבות תרמו לנזק הרבה יותר, ושהעבודה תרמה כ-10% בלבד. התביעה נדחתה.
נניח, כדי להמחיש, שרופא היה קובע בתיק אחר שהעבודה תרמה 25%. לפי הסף שהחוזר מציין, 25% עוברים את רף ה-20%, ולכן אפשר היה להכיר בפגיעה. ההבדל בין 10% ל-25% הוא ההבדל בין דחייה להכרה, ולכן חשוב שהרופא יקבל תיאור עובדתי מלא ומדויק.
יש לי כאבים עוד מלפני העבודה הזאת. האם עדיין אפשר?
כן, ייתכן. מחלה כרונית אינה מונעת את החלת התורה אם התמלאו התנאים. החוזר מדבר על פגיעה על דרך ההחמרה: כשאין מחלוקת שהליקוי החל לפני שהמבוטח נחשף לתנועות החוזרות, אך העבודה החמירה אותו. החוזר מביא דוגמה של נהג משאית בדרכי עפר שסבל מכאבי גב כרוניים לפני העבודה, ושהרופא קבע שעבודתו החמירה אותם. במקרה כזה, הוועדה הרפואית צריכה להתייחס גם למצב הקודם.
מה לא ייחשב מיקרוטראומה?
החוזר קובע שהלכת המיקרוטראומה אינה מיושמת על פגיעה לבבית, פגיעה מוחית ופגיעה נפשית: אוטם שריר הלב אינו תוצאה של מיקרוטראומה, ומתח נפשי ממושך אינו צירוף של אירועים מצטברים. אירוע לב בעבודה נבחן במסלול אחר, שהסברנו בדף “אירוע לב בעבודה”.
הטעות הנפוצה: לכתוב “עבודה קשה” במקום לתאר תנועה
מי שמתאר בתביעה שהוא עובד קשה, מרים הרבה או עומד שעות, מוסר מידע שהחוזר מגדיר כלא מספיק: לא די להוכיח שהמבוטח ביצע עבודה פיזית קשה, צריך להראות שאותן תנועות פעלו זו אחר זו על מקום מוגדר בגוף. לכן עדיף לכתוב “בכל יום אני מבצע כך וכך פעמים את התנועה הזאת, בכף היד הימנית, במשך שעתיים” מאשר “העבודה שלי פיזית”.
איך מגישים תביעה, ובתוך כמה זמן?
התביעה מוגשת לסניף הביטוח הלאומי הקרוב למקום המגורים, בתוך 12 חודשים מיום הפגיעה, ועם “תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה” או דוח מיון. לפני כן צריך לקבל מהמעסיק טופס ב.ל. 250 (לעצמאי, ב.ל. 283). הביטוח הלאומי מוסיף שהגשה באיחור עלולה לפגוע בזכאות. במיקרוטראומה אין תמיד יום אחד ברור שבו התחילה הפגיעה, ולכן כדאי לא לחכות ולברר מהו המועד שאפשר להצביע עליו. אם נקבעה דרגת נכות ואתם חולקים עליה, הסברנו על הוועדה בדף “ועדה רפואית”, ועל הערר בדף “ערר על ועדה רפואית”.
עבדתם שנים באותן תנועות וקיבלתם דחייה, או שאתם לפני הגשה? שיחת ייעוץ ראשונית ללא התחייבות: אפשר להתקשר ל-054-9898857, ונעבור יחד על תיאור העבודה והמסמכים הרפואיים.