ביום עבודה של שש שעות ויותר, החוק קובע שהעבודה תופסק למנוחה ולסעודה לפחות ל-45 דקות, ובכלל זה לפחות הפסקה רצופה אחת של חצי שעה. כך קובע סעיף 20(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי״א-1951. ביום שלפני המנוחה השבועית וביום שלפני חג ההפסקה היא של חצי שעה לפחות. ככלל, זמן ההפסקה אינו נספר כשעות עבודה. החריג: מעסיק שדורש מכם להישאר במקום העבודה בזמן ההפסקה, כי נוכחותכם נחוצה לתהליך העבודה. אז הזמן נספר (סעיף 20(ג)). בהמשך: מתי מותר לצאת, איך זה משפיע על שעות נוספות, ומה עוד החוק נותן.
כמה זמן אורכת הפסקה בעבודה, ובכמה שעות היא מגיעה?
הכלל, לפי סעיף 20(א): ביום עבודה של שש שעות ולמעלה, ההפסקה היא לפחות 45 דקות. שימו לב לשתי נקודות. הראשונה, “שש שעות” הוא הסף עצמו, כך שיום של שש שעות בדיוק כבר נכלל. השנייה, ה-45 דקות לא חייבות להיות רצופות. החוק מחייב רק שהן יכללו לפחות הפסקה רצופה אחת של חצי שעה. מנוסח הסעיף נראה שאת השאר אפשר לפצל, למשל לשתי הפסקות קצרות.
יש גם תקרה: ההפסקה לפי סעיף 20(א) “לא תעלה על שלוש שעות” (סעיף 20(ב)). הסעיף הזה חשוב לעובדים במשמרות מפוצלות, שבהן יש רווח ארוך בין החלק הראשון לשני.
ביום שלפני המנוחה השבועית וביום שלפני חג, ההפסקה היא של חצי שעה לפחות, ולא 45 דקות (סעיף 20(א)).
מתי הפסקה בעבודה בתשלום?
בהגדרה של “שעות עבודה” בסעיף 1 לחוק כתוב שהן “הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה, לרבות הפסקות קצרות ומוסכמות הניתנות לעובד להחלפת כוח ואויר ולרבות הפסקות לפי סעיף 20א(א), חוץ מהפסקות על פי סעיף 20”. כלומר, הפסקת האוכל לפי סעיף 20 אינה נספרת כשעות עבודה, ולכן אין בחוק חובה לשלם עליה כשעות עבודה. אבל ההפסקות הקצרות שמוסכמות להחלפת כוח ואוויר נספרות, וכך גם הפסקות לשימוש בחדר שירותים (סעיף 20א).
והחריג הגדול נמצא בסעיף 20(ג). אם ההפסקה נמשכת חצי שעה או יותר, העובד רשאי לצאת ממקום העבודה, “אלא אם נוכחותו במקום העבודה היא הכרח לתהליך העבודה או להפעלת הציוד והשימוש בו, והעובד נדרש על ידי מעסיקו להישאר במקום העבודה, ובמקרה זה ייחשב זמן ההפסקה כחלק משעות העבודה”. שני תנאים יחד: ההכרח בנוכחות, וגם הדרישה של המעסיק להישאר. המבחן הוא העובדות: אם בפועל הנוכחות הכרחית ונדרשתם להישאר, הזמן נספר.
דוגמה: איך הפסקה משפיעה על שעות נוספות
נניח שאתם עובדים מ-8:00 עד 17:00, וההפסקה היא 45 דקות שבהן אתם יוצאים ממקום העבודה. בין 8:00 ל-17:00 יש 9 שעות. לפי ההגדרה בסעיף 1, אחרי הורדת ההפסקה נשארות 8 שעות ורבע של שעות עבודה. סעיף 2(א) קובע שיום עבודה לא יעלה על שמונה שעות עבודה, ו“שעות נוספות” הן, לפי סעיף 1, השעות העודפות על התחום הזה. כלומר רבע שעה נוספת. בעד שתי השעות הנוספות הראשונות ביום משלמים לפחות 125% מהשכר הרגיל (סעיף 16(א)). אם שכרכם הרגיל לשעה הוא 40 ש״ח, אלה 50 ש״ח לשעה, ולכן ל-15 דקות 12.50 ש״ח. זו דוגמה לחישוב בלבד. הסכום תלוי במבנה השכר ובשאלה אם יש בכלל חיוב לפי החוק, ואין בה הערכה למקרה שלכם.
ועכשיו אותו יום, כשהמעסיק דרש מכם להישאר במקום העבודה לאורך ההפסקה. ההפסקה נספרת כשעות עבודה (סעיף 20(ג)), כך ש-9 השעות כולן הן שעות עבודה, ושעה אחת מהן, ולא רבע שעה, חורגת מהמכסה היומית. ההפרש בין שתי הגרסאות קטן ביום אחד, אבל מצטבר על פני חודשים.
שימו לב שסעיף 2(ב) מקצר את המכסה ל-7 שעות עבודה בעבודת לילה, וביום שלפני המנוחה השבועית או לפני חג שהעובד אינו עובד בו. באותם ימים השעות הנוספות מתחילות מוקדם יותר.
מה עוד מגיע לעובד במהלך יום העבודה?
- שירותים. סעיף 20א(א): עובד זכאי, במהלך יום עבודתו, להפסיק את עבודתו לשם שימוש בחדר שירותים, “בהתאם לצרכיו”. המעסיק חייב לוודא שיש חדר שירותים תקין וראוי, במקום העבודה או בקרבתו (סעיף 20א(ב)).
- תפילה. סעיף 20(ד): עובד רשאי להתפלל במהלך יום עבודתו בהתאם לדרישות דתו. זמן התפילה נקבע במקום העבודה בהתאם לצורכי העבודה ואילוציה, ובהתחשב בדרישות דתו של העובד.
- מנוחה בין ימי עבודה. סעיף 21: בין יום עבודה למשנהו תחול הפסקה של שמונה שעות לפחות.
טעות נפוצה: ניכוי הפסקה קבוע, בלי שהייתה הפסקה
בחלק ממקומות העבודה השעות במערכת הנוכחות מחושבות כך שחצי שעה או 45 דקות מנוכות אוטומטית מכל יום. ההגדרה של “שעות עבודה” מוציאה מהן “הפסקות על פי סעיף 20”, ונראה מהנוסח שהכוונה להפסקה שניתנה בפועל. אם בפועל לא יצאתם להפסקה, או שאכלתם ליד העמדה ועבדתם תוך כדי, כדאי לבדוק אם הניכוי נכון. זו שאלה של עובדות, ולכן שווה לרשום כמה ימים באמת הייתה הפסקה, ומתי.
ובתביעת שכר, כשהמחלוקת היא על שעות העבודה, סעיף 26ב(א) לחוק הגנת השכר, התשי״ח-1958, קובע: אם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהל אותו, חובת ההוכחה היא על המעסיק “כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת”. חובת הניהול של הפנקס קבועה בסעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, והרישום צריך לכלול שעות עבודה בפועל.
האם החוק חל על כולם?
לא. סעיף 30(א) מונה קבוצות שהחוק אינו חל על העסקתן, בין היתר “עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי”, וגם “עובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעסיק כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם”. בנוסף, סעיף 23 מאפשר לשר העבודה להתיר סטייה מסעיף 20, אם סדרי העבודה, התפקיד או טובת העובד מחייבים או מצדיקים זאת. לכן בענפים מסוימים ההסדר שונה, ושווה לבדוק אם חל היתר על מקום העבודה שלכם.
האם המעסיק יכול לקצר את ההפסקה?
סעיף 20(א) מנוסח כחובה: “תופסק העבודה”. החוק קובע מנגנון אחד לסטייה: סעיף 23 מאפשר לשר העבודה להתיר סטייה מסעיף 20, אם סדרי העבודה, התפקיד או טובת העובד מחייבים או מצדיקים זאת. לא מצאנו בחוק אפשרות לסטות בהסכמה בין המעסיק לעובד, ולכן הוראה בחוזה או בנוהל שמקצרת הפסקה בלי היתר היא נקודה לבדיקה. העסקה בניגוד לחוק היא עבירה (סעיף 26(א)), ומפקח עבודה רשאי לחקור בעניין (סעיף 24).
מה כדאי להכין?
- שעות הכניסה והיציאה שלכם בכל יום, ומתי יצאתם להפסקה בפועל.
- נוהל או הוראה כתובה על ההפסקות, ואם נדרשתם להישאר בעמדה או לענות לטלפון בזמן ההפסקה.
- דוחות נוכחות ותלושי שכר, ובדקו אם מנוכה זמן קבוע ליום.
אם נראה לכם שמנכים לכם הפסקות שלא קיבלתם, או שאתם נדרשים להישאר במקום העבודה בזמן ההפסקה בלי שזה נספר, שיחת ייעוץ ראשונית ללא התחייבות: אפשר להתקשר ל-054-9898857, ונעבור יחד על הנוכחות ועל התלושים.
מידע נוסף
- דיני עבודה
- שימוע לפני פיטורים
- פיטורים שלא כדין
- פיצויי פיטורים
- מחשבון פיצויי פיטורים
- הלנת שכר
- התפטרות בדין מפוטר
- הודעה מוקדמת
- פדיון ימי חופשה
- דמי הבראה
- דמי מחלה
- שעות נוספות
- פיטורי עובדת בהריון
- פיטורים אחרי לידה
- התעמרות בעבודה
- הטרדה מינית בעבודה
- אפליה בעבודה
- הודעה על תנאי העסקה
- הפרשות לפנסיה
- תלוש שכר
- החזר הוצאות נסיעה
- התיישנות תביעה בדיני עבודה
- עבודה בשבת
- גמר חשבון
- שכר מינימום
- עובד קבלן